הבלאגן ברחובות מצרים גרם לי לחשוב לא מעט על ההשפעה המצרית על תרבות היום יום במדינה שלנו,
מובארק - מעדיף טחינה חריפה
אנדי וורהול אמר פעם "הדבר היפה ביותר בטוקיו הוא מקדונלד'ס, הדבר היפה ביותר ביותר בשטוקהולם הוא מקדונדלד'ס, בפקין ובמוסקווה עדיין אין שום דבר יפה".
אמר וצדק!
שיגעון המקפלאפל התחיל לפני כ10 שנים במיצרים, כנראה שהחך המצרי לא היה מוכן לחבק עיסה מוצקה של פרות שנפטרו בשיבה טובה ולכן חכחו בדעתם גדולי המוחות בתאגיד שומן הטראנס האמריקאי בדעתם וחשבו אין ניתן לחדור לאימפריה האפריקאית המקובעת...
נשק יום הדין הידוע בכינויו "הביג-מק" עבר שדרוג מהפכני, קציצת הבשר המעובדת הוחלפה בדבר היחיד שהמצרים לא יכולים לעמוד בפניו, פלאפל!
אם 10 מכות לא יספיקו להכניע את המצרים העקשנים, לדוד סם יש בתוך השרוול את המכה ה11 - המקפלאפל מוגש חם על מגש הפלסטיק עם מפת הנייר הידועים לשמצה.
ככה מוגשת המנה במצרים
בישראל קיימות 3 גרסאות למנה המדוברת:
3 פלאפלים וטחינה
5 פלאפלים וטחינה
מק-פלאפל-לאפה
עבדכם הנאמן הזמין שתי מנות מייצגות, 3 כדורים וטחינה ואת הלאפה המדוברת.
הגרסא הראשונה מגיעה בקרטון שמכיל 3 כתיתות פלאפל וקופסת טחינה ירוקה \ חריפה לבחירה.
על מנת לבצע סקירה מלאה, בקשתי לשני סוגי הטחינה נענתה בשלילה גסה כאילו ביקשתי לבצע ראיון בלעדי עם מובארק.
הרגע בו החל טקס חשיפת המקפלאפל
יש לציין שטקס פתיחת קופסת הקרטון היוקרתית מהווה שדרוג רציני לארוחה, שכן המכשול שיש לעבור לפני בליסת המזון מקנה לסועד תחושת ניצחון ברגע שצלח אותו...
זהו אין דרך חזרה!
כצפוי בתוך הקופא נחות להן 3 כתיתות אחידות בגודלן ובצורתן, חמות ופריכות, בשילוב עם קופסת פלסטיק זולה שמכילה רוטב טחינה דחוס למראה.
כתיתות מקפלאפל מוכנות להדוף כל מתנגד משטר סורר
מרקם הכתיתה גרוס וצבעה ירקרק,
על החך ניתן להרגיש הרבה כוסברה ירוקה, גרעיני כוסברה וחומוס גרוס כהלכה.
על היד ניתן להרגיש שמן (קנולה איכותי כמו שמן זית כלשון המשורר הידוע מ. ק. דונלדס).
למען האמת הכתיתות לא רעות בכלל ומזכירות פלאפל בסיסי וטוב, השכבה החיצונית מטוגנת היטב ופריכה כהלכה והפנים מהביל ונימוך.
לא פראיירית הכתיתה הזו
ניסיתי להשתכנע שבעצם שידרגו אותי בצורת ההגשה כשהטחינה שלי הגיעה בקופסת פלסטיק זולה וחד פעמית ולא בקערית חימר ביזנטית כמו בתמונה.
בדיוק נגמרו הקעריות הנקיות
הטחינה החריפה כשמה כן היא, חריפה מאוד, כנראה מעורבת בבגז מדמיע לפיזור הפגנות ממחסני הצבא המצרי.
הייתי ממליץ להימנע ממנה וללכת על הטחינה הרגילה, אל תצפו לטחינה ביתית אלא לאחותה שיצאה לרעות ברחובות התעשייתיים הצפויים.
טחינה מעורבת בגז מדמיע
המנה השנייה שנוסתה היא הגרסה הארוחתית למקפלאפל והיא המק-פלאפל-לאפה.
מסתבר שקהל הסועדים הישראלי עדיין לא בשל מספיק בשביל לעכל מקפלאפל בלחמניה כמו משעבדינו המצרים, ולכן אנו מקבלים את הקציצות הפלאפל שלנו בתוך זיווג מוזר של לאפה עם פיתה.
המוטיב החוזר של הארוחה בדמות קופסת קרטון צבעונית שוב חצצה ביני לבין מנת הפלאפל המיוחלת.
ממממ איזה קרטון יפה
איך פותחים את הדבר הזה???
מזל שיש הוראות
לאחר מספר דקות בהן כמעט איבדתי עין בניסיון להגיע למנה המיוחלת, גיליתי שעיון קצר בהוראות ההפעלה הוכיחו את עצמן.
קופסת הקרטון טמנה בחובה "לאפה" ובתוכה מוצנעות 3 כתיתות פלאפל, מעט סלט ירקות (דואט יצירתי של מלפפון ועגבניה) ומעט טחינה ירוקה.
הלאפה אוורירית וסופגת את נוזלי הטחינה ושמן הטיגון כהלכה ומהווה ניגוד מעניין לפריכות הפלאפלים העשירים שנחים בתוכה.
ההשוואה מתבקשת כמובן לפאלפליה אותנטית:
ובכן כתיתות הפלאפל של הנאשמת אכן נותנות פייט לא רע לפאלפליות הממוצעות וגם לכמה מהטובות בחבורה, אך במקרה הזה המרכיבים האחרים מורידים מאיכות המנה, הטחינה התעשייתית, ה"לאפה" שהתחפשה לפיתה או להפך וכמובן סלט הירקות האנמי שלא הצליח לחבר אותי לכיסופים העזים שרוחשים וגועשים בי למאורות פלאפל שבהן הייתי שורץ בילדותי.
הוצאה
מנת 3 פלאפלים וטחינה - 10 ש"ח
מנת מק-פלאפל-לאפה - 16.90 ש"ח
